על קצות האצבעות

על קצות האצבעות איי. סי. מאייר "לימדו שאפילו הטוב ילמד מן הרע" בראוליו בסה Na ponta dos pés Copyright © 2020 by A. C. Meyer No part of the book, without prior written permission from the author, may be reproduced or transmitted by whatever means are employed: electronic, mechanical, photographic, recording, or any other means, except for the use of brief citations in book reviews. Fonts used with permission from Microsoft. This is a work of fiction. Names, places, characters, and incidents are products of the author's imagination and fictitious. Any resemblance to real people, living or dead, events or adaptable is purely coincidental. Translation: Adina Lutinger Cover: Luizyana Poletto Imagens de capa/miolo: Depositphotos | @Anasteisha __________________________________________________________________________ על קצות האצבעות 2020 מאת איי. סי. מאייר © כל הזכויות שמורות אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני, מכני, אופטי או אחר כל חלק שהוא מן החומר שבספר זה ללא רשות מפורשת בכתב מהסופרת, פרט לציטוטים קצרים לצורך כתיבת חוות דעת על הספר. הפונטים שנעשה בהם שימוש בספר, נעשה בהם שימוש תוך הקפדה על חוקי זכויות יוצרים (בגרסה העברית חלק מהפונטים שונים מבגרסת המקור עקב סיבות טכניות. כל הפונטים נבדקו והם מותרים לשימוש מסחרי). ספר זה הוא פרי דמיונה של המחברת. המקומות המוזכרים בו, הדמויות ושמותיהן, וההתרחשויות המתוארות – כולם פרי דמיונה של המחברת. כל קשר בין עלילת הספר לבין אירועים שהתרחשו במציאות, וכן בין הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן לבין דמויות או שמות של אנשים חיים או מתים, הינו מקרי בהחלט. תרגום לעברית: עדינה לוטינגר כריכה: לואיזיאנה פולטו תמונות: Depositphotos | @Anasteisha רשימת החלומות הבלתי מושגים של מנדי סאמרס: להיות מקובלת להיות חלק מלהקת בלט אמיתית לא להתבייש כל כך מול זרים להיות יותר אמיצה לצפות בהופעה חיה של להקת 4you2 לחולל שינוי לטובה בחיים של אדם אחר לזכות באהבה של אבא שלי ראיין מק. קנה הערת המחברת קורא/ת יקר/ה, המעבר מנעורים לבגרות הוא אבן דרך בחייהם של כל צעיר וצעירה. זה לא שונה עבור אמנדה סאמרס – נערה ביישנית, חסרת ניסיון, ומלאה בחששות ובחוסר ביטחון לגבי הזהות שלה והעבר שלה. כמו רוב הצעירים והצעירות בשלב הזה, הרגשות שלה מאד אינטנסיביים והראש שלה מוצף בספקות, חששות וחלומות. ב"על קצות האצבעות" נלווה את מסע הגדילה של מנדי: הלימודים באוניברסיטה, האהבה הראשונה, החברויות, והמהפך מנערה לאישה. אבל אל תלכו שולל. יש כאן אמנם סיפור אהבה חמוד בין רקדנית לשחקן הכדורגל, אבל מדובר כאן גם על נושאים כאובים וחשובים כמו בריונות, הטרדה, חרדה ודיכאון. זה היה מאד קשה ומיוחד לכתוב את הסיפור הזה. אני מקווה שהוא ייגע בלב שלכם כמו שהוא נגע בשלי. אה! וזכרו תמיד: אתם לא לבד. אתם ראויים. ולא זה תמיד לא. נשיקות וקריאה ומהנה, איי. סי. מאייר פרק 1: חושך שרר כשמנדי התעוררה. עדיין מנומנמת, היא שפשפה את עיניה בידיה והבחינה שהחלון מול מיטתה פתוח. וילון הרשת התנועע עם הרוח וסיפק למנדי הצצה אל השמיים, ששינו את צבעם באיטיות, מתבהרים בהדרגה. קרני השמש הכתומות והזהובות התערבבו עם צבעם הכחול של שמי הלילה וגרמו לעננים להיראות כמו יצירת רנסנס מרהיבה. לאט אבל בטוח, הטבע חולל את קסמו. האור עלה, מלווה בשמש בוהקת, וגרם ללבה של מנדי להחיש את פעימותיו. מנדי תמיד הייתה נערה אינטרוספקטיבית. היא נהגה להקדיש מחשבה רבה לכל דבר, החל בכל החלטה קטנה שהיא קיבלה וכלה בתפקידה בעולם. היום הזה לא היה שונה. למרות שהיום בקושי התחיל, היא חשבה על כמה שמושג הזמן הוא יחסי תוך כדי שסלסלה קווצת שיער חומה וחלקה סביב אצבעה. חיוך רך עלה על שפתיה כשהיא נזכרה בילדותה ובכמה השתוקקה אז שהזמן יעבור לאט יותר, במיוחד בחופשות, שאותן בילתה עם חברתה הטובה ביותר. הן נהגו לקפוץ בנהר, לשחק בכדור ולטפס על עצים, מייחלות שהקיץ יימשך לנצח. עכשיו, כשתקופת הילדות הייתה מאחוריה, מנדי הייתה אחוזת ציפייה לקראת הבאות, משתוקקת בכל מאודה ליהנות מכל מה שלחיים יש להציע. עדיין מחייכת, היא התהפכה במיטתה והביטה לעבר השעון. עדיין היה מוקדם מאד, אבל מנדי בקושי יכלה להכיל את ההתרגשות שהציפה אותה לנוכח המחשבה על ההרפתקה הגדולה שמחכה לה היום. שינוי גדול עמד להתרחש בחייה היום. בעוד כמה שעות, מנדי עמדה לעשות את הצעד הראשון בחייה הבוגרים: להתחיל את לימודיה באוניברסיטה. ולא רק זה, היא עמדה לעשות זאת ביחד עם חברתה הטובה ביותר, מאי. זו עמדה להיות הפעם הראשונה שמנדי תהיה ברשות עצמה ותגור בעיר שהיא לא גלוססטר, עיר קטנה בחוף הצפוני של בוסטון שבה התגוררה כל חייה. מנדי סיימה את תיכון גלוססטר במהלך חודש יולי, ועוד לפני שהסתיימה שנת הלימודים, היא קיבלה מלגת לימודים כחלק מלהקת הבלט של המוסד. היא נרשמה למגוון אוניברסיטאות ברחבי המדינה, אבל כשקיבלה את מכתב הקבלה לאוניברסיטת בראון, שהייתה במרחק שעתיים נסיעה מביתה, ידעה שיש לה הזדמנות להגשים שני חלומות גדולים במכה אחת: לצאת מגלוססטר ולהיות חלק מלהקת בלט אמיתית. לא שהיא לא אהבה לחיות בגלוססטר, ההפך הוא הנכון, אבל היא ידעה שלא יהיו לה שם הרבה סיכויים להגשים את חלומה הגדול ביותר: להפוך לבלרינה מקצועית. אמא שלה תמכה בה מאד. מאז שאביה של מנדי עזב את המשפחה כדי לחיות עם מזכירתו הצעירה ממנו בחמש-עשרה שנה ולא חזר עוד, אמה עשתה את כל האפשרי והבלתי-אפשרי כדי לאפשר לה להמשיך להגשים את חלומותיה. לאחר שבעלה עזב, גברת סאמרס מצאה את עבודתה הראשונה בתור עוזרת שירות של חברת אירועים, ובמהרה קודמה לתפקיד של מפיקת אירועים בשל מחויבותה לעבודה. אמה של מנדי מעולם לא החסירה ממנה דבר, ומנדי ידעה שתצטרך להתאמץ ולהגשים את מטרותיה כדי להצדיק זאת. למרות ששתיהן מאד אהבו זו את זו, גברת סאמרס ומנדי היו שונות מאד אחת מהשנייה. אולי מפני שהעבודה דרשה זאת, ואולי גם בעקבות העזיבה של בעלה, אמה של מנדי הפכה לאישה האובססיבית למראה החיצוני. הבית שלהן היה תמיד מבריק, ממש כמו גברת סאמרס עצמה, שלא יצאה מהבית אפילו עם שערה אחת לא במקום. מנדי לעומת זאת, הייתה המתבגרת הטיפוסית שאהבה ללבוש ג'ינס וטי-שרט. הנושא הזה עורר ויכוחים רבים ותכופים, ולמרות שמנדי ידעה שתתגעגע מאד, היא האמינה שהמרחק יעשה טוב לשתיהן. ככה לה תהיה הזדמנות לפתח טעם משל עצמה, ואמה – כך קיוותה – תוכל לפתח מערכות יחסים רומנטיות, דבר שמנדי חשדה שנמנעה ממנו בגללה. מנדי נאנחה והושיטה את ידה אל הספר שהיה מונח על השידה ליד מיטתה. היא שקעה בסיפור האהבה היפה בין כוכב הטלוויזיה לבין הסוכנת שלו. היא אהבה לקרוא רומנים, ותהתה אם מתישהו הדברים שקראה עליהם בספרים יקרו גם לה. קודם אני צריכה להפסיק להיות כל כך ביישנית, הרי אני מתביישת מכל דבר, חשבה לעצמה וצחקה. כשהגיעה לעמוד האחרון, הסתובבה והרימה את עיניה לעבר השעון. סוף סוף! הגיע הזמן, חשבה לעצמה וחיוכה התרחב. מנדי קפצה מהמיטה ופנתה היישר לחדר האמבטיה, עשתה מקלחת ארוכה וחפפה את שערה הארוך. היא ידעה שהייתה צריכה לעשות זאת בערב הקודם, כי עכשיו ייקח לשיער שלה שעות להתייבש והיא תצטרך להתאפק שלא לקשור אותו לקוקו בעודו רטוב, דבר שאם תעשה היא תתחרט עליו בסוף היום. אחרי המקלחת, היא חזרה לחדרה עטופה במגבת רכה ולבשה את הבגדים שהניחה בנפרד מבעוד מועד לקראת הנסיעה. הג'ינס עם הקרעים בברך וחולצת הנירוונה הישנה תאמו באופן מושלם את נעלי הקונברס הכחולות. אחרי שהסתכלה במראה, מרוצה מהופעתה הפשוטה, ארזה את התיק ושמה פעמיה לעבר המטבח. היא בדיוק פתחה את המקרר, כשקולה של אמה תפס אותה בהפתעה: "אמנדה, ילדה שלי, לאן את הולכת בבגדים המזעזעים האלה?" שאלה גברת סאמרס בעוד היא סוקרת את מנדי מלמעלה למטה ומנדי מתאפקת שלא לגלגל את עיניה. "התלבשתי לנסיעה, אמא. חשבתי שכדאי שאלבש בגדים נוחים", אמרה מנדי, והבעת פניה של אמה הפכה לעצובה כשנזכרה שהיום היא נפרדת מבתה. "מה קרה?" שאלה מנדי. "הבת שלי גדלה", אמרה האם ומשכה את בתה אל בין זרועותיה. השתיים התחבקו לזמן מה, ואז התרחקו כדי להכין ביחד את ארוחת הבוקר. בזמן שלקחה ביס אחרון מהטוסט, מנדי הביטה פעם נוספת לעבר השעון, והפעם הבעה מודאגת עלתה על פניה. "מאי אמורה להגיע בכל רגע כדי שניסע ביחד לפרובידנס", אמרה. גברת סאמרס סיימה את הלגימה האחרונה של הקפה, וכעבור כמה רגעים הן שמעו מכונית צופרת בחוץ וקמו לצאת מהבית. בזמן שהן אספו את התיקים, האם פצחה בסדרת שאלות שנועדו לוודא שבתה לא שכחה כלום. "אל תשכחי להתקשר כשתגיעי" אמרה לבסוף. "מבטיחה, אל תדאגי" השיבה מנדי ופתחה את הדלת החוצה. הן יצאו ביחד מהבית, אמא ובת, וכשהביטו זו בזו, הייתה זו הפעם הראשונה שמנדי ראתה את אמה – שנשארה תמיד חזקה למרות כל מה שעבר עליה – במצב שברירי, עם דמעות בעיניה. "אוי, ילדה שלי..." היא מלמלה, מושכת את בתה לחיבוק חזק. "תשמרי על עצמך. ותתקשרי הביתה לעיתים קרובות. אני אתגעגע אלייך כל כך". "גם אני, אמא." השתיים הידקו את חיבוקן. למרות חילוקי הדעות, הן מאד אהבו זו את זו והעזיבה של מנדי הייתה קשה עבור שתיהן. כשהתרחקו לבסוף, שתיהן היו עם דמעות בעיניים, ומנדי חשבה לעצמה שמעולם לא דמיינה שהעזיבה תהיה קשה לה כל כך. השתיים אספו את התיקים והמשיכו ללכת אל המכונית של מאי, שפתחה את תא המטען שהיה כבר עמוס בתיקים משלה. "תיזהרו בדרך, בנות" אמרה גברת סאמרס כשצפתה בבנות נכנסות אל המכונית, ואז משכה את שתיהן לחיבוק נוסף בעודה נשענת על החלון בצד הנוסע. "אל תדאגי" ענו שתיהן ביחד וגרמו לה לחייך. היא הושיטה יד ללטף את פניה של בתה ולפתע הבעת פניה הפכה לרצינית מאד. "אמנדה, את מבטיחה לי שאם תהיה לך שם איזושהי בעיה את תתקשרי אליי? לא משנה מה זה, אני רוצה שתדעי שאני אהיה כאן כדי לתמוך בך". "אני מבטיחה" השיבה מנדי בחיוך והאם הנהנה. עם קריאות פרידה, מאי התניעה את המכונית וגברת סאמרס התרחקה משם לבסוף, מאפשרת לבנות לנסוע. כשמנדי הסתכלה לאחור דרך המראה, היא ראתה את אמה מנופפת לה נרגשת. "נו, חברה? מוכנה להרפתקה?" שאלה מאי כשיצאו מהחנייה. "ברור!" "וואו, אחותי, אני כל כך מתרגשת, יש לי הרגשה שזו הולכת להיות תקופה בלתי נשכחת בחיים שלנו" אמרה מאי, ומנדי חייכה, מדליקה את המוזיקה בזמן שמאי כיוונה את הרכב אל הכביש. "יש לי הרגשה שהנסיעה הזו תשנה לגמרי את החיים שלנו" אמרה מנדי למאי בחיוך, ואז הן התחילו לשיר לצלילי בלדת פופ של הלהקה האוסטרלית 4you2 שבקעו מהרמקולים. מנדי צדקה. הנסיעה הזו באמת עמדה להיות בלתי נשכחת. היא רק לא ידעה עד כמה. לטוב ולרע. פרק 2: כמה שבועות לאחר מכן... השעה הייתה שש וחצי בבוקר כשהשעון של מנדי צלצל, מבשר לה שהיום הגדול סוף סוף הגיע. היא ומאי חלקו דירה שהתמזל מזלן לשכור. בדירה היו שני חדרים, סלון, מטבח אמריקאי, וחדר אמבטיה. לשכור דירה עלה מן הסתם יותר מאשר לגור במעונות הסטודנטים, אבל ההורים של שתי הבנות רצו להקל עליהן קצת, מאחר שהם ידעו שלחלוק את המרחב לא יהיה פשוט. בהתחלה שתיהן חשבו שמדובר בהגזמה – הרי הן היו חברות כל החיים, הן ממש גדלו ביחד, כמעט כמו אחיות – אבל אחרי כמה ימים מנדי נאלצה להודות בפני עצמה שהם צדקו. הן אמנם היו חברות, אבל בנות אדם שונות זו מזו לחלוטין, עם אופי והרגלים שונים, ולעיתים הפוכים לגמרי. אילו מנדי הייתה צריכה לבלות נעולה בחדר עם ריח הקטורת שמאי אהבה כל כך, קרוב לוודאי שהייתה משתגעת. הן ניצלו את התקופה שלפני תחילת הלימודים כדי להסתגל למציאות החדשה. בסופו של דבר, שתיהן באו מעיר קטנה ומעולם לא יצאו מגבולות גלוססטר קודם לכן, כך שההתמודדות עם הקמפוס הענק, שהכיל בתוכו כל כך הרבה אנשים מכל כך הרבה ערים מגוונות ברחבי הארץ, דרשה מאמץ. למאי היה קל יותר. היא הייתה בחורה חברותית ומוחצנת והיה לה קל לדבר עם אנשים וליצור חברויות. מנדי, לעומת זאת, הייתה ביישנית יותר וגם גדלה בסביבה מגוננת יותר. מאז הפרידה של הוריה, אמה שלטה בכל היבט של חייה, מנסה בכל דרך לפצות על עזיבתו של אביה. מנדי לא הייתה רגילה ללכת למסיבות, לצאת לדייטים, או שיהיו לה הרבה חברים. בנוסף, הבלט דרש ממנה לנהל חיים ממושמעים ורגועים, וכל הפעילות באוניברסיטה הייתה קצת יותר מדיי בשבילה. עדיין מנומנמת, היא התרוממה לאטה ושמה פעמיה אל חדר האמבטיה. היא עשתה אמבטיה חמה וחפפה את שערה, נזהרת לא להתעכב כדי שגם למאי תהיה הזדמנות להתארגן ללימודים בנחת. כשיצאה מחדר האמבטיה עטופה במגבת וחזרה לחדרה, שמעה את הדלת נטרקת מאחוריה בליווי רטינה. חברתה שנאה לקום מוקדם. כשפתחה את ארון הבגדים והוציאה משם מכנסי ג'ינס כהים, היא חשבה על המילים שאמה בוודאי הייתה אומרת לו הייתה שם: ג'ינס ביום הראשון ללימודים, אמנדה? היא צחקה ונענעה בראשה, תוהה כיצד הן יכולות להיות כל כך שונות זו מזו, ועברה לחפש חולצה בארון הבגדים. הבלט היה הדבר היחיד שהיה משותף לה ולאמה. ממש כמוה, גברת סאמרס הייתה משוגעת על בלט, ורשמה את בתה לשיעורי בלט קלאסי ברגע שמלאו לה חמש שנים. מרגע שמנדי הקטנה ראתה לראשונה בלרינה עושה פלייה, היא הבטיחה לעצמה שתעשה הכול כדי להיות בלרינה אמיתית, אפילו שלא לגמרי ענתה על הסטריאוטיפ הקלאסי האופייני לבלרינה. בסטנדרטים רגילים, מנדי הייתה קטנה יחסית לשמונה עשרה השנים שמלאו לה לא מזמן, אבל בסטנדרטים של בלרינה, גופה היה צריך להיות מעודן הרבה יותר. בנוסף, חסר לה היופי הקלאסי בו ניחנו רוב הבלרינות המצליחות. למרות ששיערה החום החלק והארוך בלט בכיתות הבלט לצד עמיתיה הבלונדיניים כמלאכים, היא נחשבה יותר אקזוטית מאשר יפה, עם עיניה הירוקות שהיו כהות כל כך עד שהיו כמעט אפורות, ופיה שלדעתה היה גדול מכדי להיחשב יפה. וכדי להוסיף על חוסר השלמות, היא גם הייתה מאד מסורבלת ומגושמת. נשגב היה מבינתה כיצד ייתכן שהיא מצליחה לעשות את כל הקפיצות והפירואטים האלה בזמן שביומיום היא לא יכלה ללכת אפילו שני צעדים מבלי למעוד או להפיל משהו בדרך. מה שבאמת הפך אותה לטובה מאד בבלט הייתה הטכניקה שלה, שהייתה ללא דופי ופיצתה על כל תכונה שלילית אחרת שאולי הייתה לה.